החלטה בתיק ה"פ 554-01 - פסקדין

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת.

העובדות:

1.         א.        בשנת 2001 הגיש המשיב תובענה בתיק זה כנגד המבקשת ואמה, גב'

כרמי צמח, היא המשיבה הפורמאלית בתיק זה (להלן: "המשיבה").

ב.         ביום 3/8/2006 ניתן פסק דין המחייב, בין היתר, את המבקשת ואמה המשיבה לשלם למשיב 64,000 $ על פי השער היציג במועד התשלום בפועל.

ג.         הצדדים הגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7156/06 וע"א 8634/06).

ד.         ביום 19/7/2009 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון לפיו נדחה ערעורן של המבקשת ואמה, והתקבל בחלקו ערעורו של המשיב.

2.         א.        ביום 5/1/2010 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב

תובענה לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדה בתיק זה.

התובענה נקבעה בפני כבוד השופט י. גייפמן (ת.א. 5140-01-10) (להלן: "התובענה החדשה").

ב.         במסגרת התובענה החדשה הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני, וביום 13/1/2010 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופט י. גייפמן לפיה יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד המבקשת בעקבות פסק הדין בתיק זה ובעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון.

ג.         במסגרת דיון בתובענה החדשה, אשר התקיים בפני כבוד השופט י. גייפמן ביום 25.11.10, הוסכם בין הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי התובענה החדשה לביטול פסק הדין תימחק, והמבקשת תגיש בקשה לביטול פסק הדין, במסגרת התיק דנן.

עוד הוסכם כי צו המניעה הזמני שניתן ביום 13/1/2010 יישאר על כנו, עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

3.         לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ביקשתי מהצדדים להתייחס לעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה.

הצדדים סברו, ועדיין סבורים, כי הסמכות לדון בבקשה היא לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין, ובמסגרת בקשה לביטול פסק דין, באותו תיק.

4.         לאור האמור לעיל, הוזמנו הצדדים לדיון בבקשה.

5.         בקשתה של העותרת מבוססת על הטענה המרכזית לפיה היא לא ידעה על ההליכים המשפטיים הננקטים נגדה, לא בוצעה לה מעולם מסירה כדין של כתבי הטענות,  לא נמסרו לה כתבי בי-דין, היא לא ידעה כי משרד עו"ד זכרוני, אשר ייצג את אמה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ייצג גם אותה, שכן היא לא נתנה לו יפויי כוח לייצגה.

אי לכך, טוענת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.

6.         המשיב מבקש לדחות את הבקשה, ומעלה גם טענות סף של איחור בהגשת הבקשה וחוסר תום לב מטעם המבקשת.